יום שישי, 9 באוקטובר 2015

אגוזים


"אי אפשר לפתור את הבעיות שלנו עם אותה חשיבה שיצרה אותם." (אלברט איינשטיין)



זיכרון של כאב

היום קמתי בבוקר ולא כאב לי הגב. למעשה גם אתמול לא. יומיים ללא כאבים. דבר מוזר לקום ללא כאבים, זה מוזר בגלל שאפשר היה לחשוב שאני אקום וארגיש נפלא. אסחוט לי כוס מיץ תפוזים, כל הצבעים יהיו יפים יותר, פתאום אשים לב לציפורים שעפות מחוץ לחלון שלי, ארגיש השראה ואחשוב על חזרה לכושר. אז כל זה לא קרה לי, קמתי לבוקר חסר כאב והרגשתי כאילו חלמתי את כאבי הגב שלי, כאילו הם מעולם לא היו. אפשר אפילו לאמר תחושה קלה של ריקנות, כאילו היה לי משהו והוא אבד לי, משהו לעשות, משהו לעסוק בו. זה כמו אדם שעובד מאד קשה וטרוד לגבי הפרנסה שלו, לגבי המשכנתא, עוד מעט חגים, הילדים רוצים ללכת לדיסני על הקרח ושנה הבאה לגדולה יש בת מצווה. ואז הוא זוכה בלוטו. בסכום מטורף. בהתחלה הוא ממשיך ללכת לעבודה כרגיל, רק מתוך ההלם ואז כשהוא קולט את זה לבסוף, הוא מרגיש ריקנות אדירה. אז מה הוא אמור לעשות עכשיו? החיים מעולם לא הכינו אותו להיות אדם עשיר. השאלה היא האם אני מוכן לשחרר מהכאב. השאלה נשמעת טפשית, מי רוצה לחיות עם כאב? חבר שהפסיק לעשן אמר לי פעם שהוא עדין ותמיד יהיה בן אדם מעשן, הוא פשוט לא מעשן יותר סיגריות. בדימוי העצמי שלו הוא רואה את עצמו כאדם מעשן, עם כל עולם הדימויים והאסוציאציות שבאות עם זה. אותו דבר עם אנשים חולי סכרת או עם בעיות משקל, זה לא רק המצב הרפואי שלהם, זה גם הדימוי העצמי של להיות חולה. אני רואה את עצמי כאדם שסובל מכאבי גב. אז היום לא כואב לי הגב, האם אני אדם עם כאבים שלא כואב לו היום הגב, או האם אני אדם בריא שפעם כאב לו הגב? הבנתי שלהבריא ממחלה כרונית זה גם לשחרר ממשהו, לוותר על משהו.



דמיינו עולם

דמיינו עולם שבו לכל מחלה היתה תרופה. תרופה זמינה, זולה, ללא תופעות לוואי, אפילו טעימה. דמיינו עולם שבו לא צריך להיות חולים בשביל לקחת תרופות, עולם שבו לוקחים תרופות בשביל לא להיות חולים. עולם שבו התרופות תלויות מן העצים, צריך רק לקטוף ולאכול. אני דמיינתי עולם כזה ואז גיליתי את האגוזים.
אף פעם לא הבנתי מה זה אגוזים. תמיד חשבתי שאם היו מעלימים את האגוזים אף אחד לא ממש היה שם לב, זה מסוג הדברים שתמיד נראים כמו טרחנות. הסלט מוכן, אפשר לאכול אותו ואז שמים אגוזים, שזה נחמד אבל מרגיש מיותר. אותו דבר עם אורז, לשים למעלה אגוזים. פשוט לא הבנתי את זה. אני אוהב שוקולד עם אגוזי לוז אבל אוהב גם בלי. ואז גיליתי מה זה אגוז. וכשגיליתי מה זה אגוז זה שינה אותי.

אגוז זה פשוט תרופה באריזה לשמירה על הטריות.

אגוזים הם הוכחה לקיומו של האל

אם היו לוקחים קבוצה של מהנדסים ומעצבים והיו נותנים להם לתכנן עולם, אני מדמיין שהם היו חושבים על הרים ואגמים וחיות ועצים ופירות וריבת משמש ועפרונות צבעוניים וכובעים מנייר שהופכים לסירות. וכשהם היו מרגישים שהעולם שלהם מושלם ויפה וקסום היה אפשר לשים לב שאף אחד לא חשב על אגוזים. אני מנחש שאם נסתכל בסרטים על עולמות דמיוניים כמו אוואטאר או אליסה בארץ הפלאות לא נראה שם אגוז אחד. אגוזים הם הדבר הקטן הזה שאף אחד לא חושב עליו והוא אחד הדברים המופלאים ביותר.

הפלא הזה

אלה רק כמה מההשפעות המוכחות של אגוזים: מוריד כולסטרול רע, מפחית סיכוי לשבץ ולהתקפי לב, מפחית סיכוי לחטוף סרטן השד וסרטן הערמונית, מפחית סיכוי לסכרת, מפחית סיכוי לאלצהיימר, מחזק את העצמות ואת השיניים, עוזר לדכאון ומאט את ההזדקנות. וגם אנטי דלקטי ולכן מפחית כאב. וזו רק רשימה חלקית, ככל שעושים יותר מחקרים על השפעת האגוזים על הבריאות מגלים עוד ועוד מחלות שאכילת אגוזים מונעת ואפילו מרפאת.

לגבי הכולסטרול שמעתי סיפור נחמד לא מזמן. השומן באגוזים סופח את השומן בדם ומוציא אותו בצואה, על ידי זה הכולסטרול בדם יורד והקקי נהייה שומני וצף. שמעתי, אכלתי אגוזים, והקקי צף, באמת. כולם מוזמנים לנסות לפני ואחרי ולכתוב בתגובות צף או לא צף.

דבר אחרון שמישהו צריך לעשות זה עכשיו לנסות להבין מה בדיוק כל אגוז נותן מבחינת הרכב וכו'. מה שכדאי לזכור זה שכל האגוזים הם תרופות, ולכל אגוז יש תכונות אחרות שטובות לדברים שונים, אז אנחנו רוצים לגוון בהם כמה שאפשר. אני לא חושב שאגוזים זה דבר שמומלץ לאכול ממנו הרבה, אם חושבים על אגוזים כעל תרופות זה לא דבר שרוצים להפריז בו. יש אגוזים שבכמויות גדולות יכולים להיות רעילים, כמו אגוזי ברזיל. הרגל מצוין וקל זה לאכול כל יום כמה אגוזים. אפשר לקחת כל יום כמה אגוזים לעבודה ולנשנש אותם או לשלב אגוזים במתכונים הביתיים.

רעיונות למתכונים עם אגוזים

הנה כמה רעיונות למנות שאפשר לשלב בהם אגוזים:

שילוב אגוזים בארוחת הבוקר:
 מוזלי בריאות
מוזלי בריאות












שילוב אגוזים במנה ראשונה:
מעדן פטריות ואגוזים











שילוב אגוזים במנה עיקרית:
סלט טאבולה






אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה