מתח

"להפסיק לעשן זה הדבר הכי קל בעולם. אני יודע כי עשיתי את זה אלפי פעמים." (מארק טויין)

לא מרגיש מתוח

כולנו חיים במתח. אנחנו מוקפים במתח, אנשים מתרוצצים, עוקפים אותנו בכביש, בתור. אם חייזר היה נוחת היום בתל אביב הוא בטח היה חושב שמשהו ממש חשוב מתרחש כאן ממש עכשיו. הבסיס לכל החיים המודרניים זה מתח, זה הדבר הזה שדוחף אותנו לרצות עוד משהו, להשיג עוד משהו. בסה"כ זה דבר חיובי, זה מדרבן אותנו כחברה, בלי זה עוד היינו נראים כמו כריתים רחמנא לצלן.

פעם הייתי בחופשה ארוכה בהודו וכשחזרתי הביתה, אחרי יום, יומיים בארץ, נכנסתי לאוטו. אחרי 10 דקות עצרתי בצד ואמרתי לעצמי שאנשים מנסים להרוג אותי. פחד מוות. בהודו נוסעים ברכבים חצי מאולתרים, צמיגים שחוקים, ברקסים שחוקים, על כבישים שבמקרה הטוב סלולים. אבל הנהגים ההודים יעשו הכל בשביל לעזור אחד לשני לצאת מזה בחיים, אולי במבט ראשון זה לא נראה כך אבל הם המציאו שפת כביש מבוססת צפירות שנשמעת כמו: אפשר לעקוף? רק שניה... עכשיו אתה יכול לעקוף. הצופר הוא החלק הכי חשוב בכל כלי רכב הודי. בארץ לעומת זאת הכבישים מעולים, הרכבים 5 כוכבי בטיחות אבל הכביש הוא מסלול מירוצים. אף אחד לא יתן לך לנצח. אחרי שבוע בארץ כבר לא מרגישים את זה, מתרגלים לזה וזה הופך להיות נורמאלי שוב.

יש דבר כזה לאגור מתח?

אז אנחנו מתרגלים לחיים בסביבה מתוחה, אנחנו כבר לא שואלים אם תהיה עוד מלחמה אלא מתי ומסתבר שאנשים יכולים להסתגל לכל סוג של מציאות והיא תראה להם נורמאלית. אז ישראל זה לא שווייץ אבל השאלה האמיתית היא האם המתח הזה פוגע בי? האם המתח מחריף לי את הכאבים?

תחשבו רגע על השאלה הזאת, היא לא כל כך פשוטה כמו שהיא נראית. אין בדיקת דם שמודדת מתח וברור שאנשים שונים מתמודדים עם מצבי לחץ ברמות שונות. יש אנשים שכשעוקפים אותם בכביש ישר פותחים חלון ומקללים, זה אולי לא תרבותי אבל מבחינת אגירת מתח זה נראה לי כמו הפתרון הבריא. מצד שני יש פולנים. אז יכול להיות שאני עובד בעבודה מאד לחוצה, עם לקוחות ולוחות זמנים לוחצים אבל אני בשליטה ולא אוגר מתח בגוף באופן חריג. איך אני יכול לדעת?

קפקא בתל אביב

לפעמים אנחנו פשוט מוצאים את עצמנו במצב שאנחנו יודעים שהוא לא טוב לנו אבל לא יכולים לצאת ממנו; בוס שמתעמר, בעיות כלכליות, בעיות עם בת הזוג או דאגות לילדים. לפני 3 שנים התקשרו אלי ממס הכנסה ואמרו לי שיש להם כמה שאלות לגבי הדוחות שלי וביקשו שאקפוץ אליהם. אמרתי שאני אבוא בשמחה ואענה על איזה שאלות שיש להם. לא היה לי מושג. אז אחרי ששכרתי משרד רואי חשבון שיטפל בזה, אחרי שהגשתי להם חוזים, דוחות מהבנק, הצהרות, דוחות, אחרי שמזל יצאה לפנסיה ואיבדה את התיק שלי, אחרי שמצאו את התיק אבל לא את הניירות, אחרי שנתיים וחצי התקשרו ואמרו לי "הכל בסדר". אבל עד שזה נגמר הדבר הזה זה פשוט שיגע אותי, לא הצלחתי להבין למה זה לא מסתיים, אם יש להם איזו בעיה שיגידו מה היא, אולי אני צריך לשלם יותר מיסים, אין בעיה העיקר שנגמור עם זה. אבל מצאתי את עצמי במצב שאין בו הגיון ואין לי בו שליטה.
אז אם היו שואלים אותי אם אני במתח, הייתי אומר שכל הדבר הזה יושב עלי, מלחיץ אותי אבל איך אפשר לכמת את זה?

אני? חולני?

אני זוכר שלפני כמה שנים חשבתי לעצמי שמעולם לא לקחתי יום מחלה. בשנה האחרונה הייתי חולה חמש פעמים. אחת ההשפעות הישירות של מתח על הגוף היא החלשת המערכת החיסונית. לא רק שנהיים חולים יותר בקלות, זמן ההחלמה מהמחלה מתמשך. וכאילו שזה לא מספיק גרוע, הורמון המתח, קורטיזול, הוא חומר אנטי דלקתי. כשנמצאים במתח לאורך זמן, הגוף מפתח עמידות לקורטיזול וכתגובה מפריש חומרים מעוררי דלקת וזה כבר גורם לדלקות כרוניות שהולכות יד ביד עם כאבים כרוניים (ודברים גרועים בהרבה). המתח הוא דבר טוב, הוא מאפשר לנו להתרכז באינטנסיביות במשך שעתיים בזמן בחינה. אבל כשנמצאים במצב קבוע של מתח, הגוף לא יכול לשמר רמה כזאת של ריכוז פיזי ונפשי לאורך זמן, אז בחוסר ברירה הוא מפסיק להגיב למתח ברמה הפיזית. הבעיה בפיתוח עמידות לקורטיזול היא שלמרות שהמתח כבר לא מורגש, הדם עדין מוצף בקורטיזול. אז כשמישהו עובד בסביבת עבודה מאד לחוצה ומרגיש שהוא בשליטה, יש מצב שהגוף שלו פשוט כבר פיתח עמידות למתח, הוא אולי מרגיש שהכל טוב, אבל הנזקים הגופניים בשקט בשקט נבנים. סימן ראשון הוא שנהיים יותר חולים, סימן שני הוא כאבים כרוניים.

יאליק יוצא לחופש

אז יצא שהחלטתי לצאת לשנת חופש. אני לא כותב את זה בשביל להוציא לאף אחד את העיניים, אני כותב את זה בגלל שזה מאפשר לעשות את המבחן האולטימטיבי למתח אגור. יש תופעה מוכרת שאנשים עסוקים בעבודה לא נהיים חולים וברגע שהם יוצאים לכמה ימי חופש הם ישר חוטפים שפעת. אז אני יצאתי לחופש וממש לא ציפיתי לחלות. הסיבה לכך היא שבשבועיים לפני שסיימתי לעבוד ניצלתי ימי חופש והייתי בבית, אז לא הרגשתי שהסיום הרשמי של העבודה ישפיע עלי באיזה אופן מיוחד. ביום חמישי לפני כמה שבועות הלכתי למשרדים שלנו בתל אביב והחזרתי את המחשב, את המפתחות לרכב ואת התג. וברגע שהחזרתי את התג התחלתי להרגיש מוזר, תחושה שקצת הזכירה לי את התחושה כשהחזרתי את הנשק כשהשתחררתי מהצבא, כאילו חסר לי משהו. הלכתי הביתה והתחלתי להרגיש לא טוב. הרגשתי כאילו אני הולך להיות חולה, אבלי לא חליתי. במקום זה הרגשתי תחושה כאילו הגוף שלי עובר תהליך של גמילה, הייתי תשוש לחלוטין אבל התקשיתי לישון עד מאוחר, עלה לי החם באופן קבוע אבל במעט מאד, אולי בחצי מעלה. הזעתי הרבה. איבדתי את התיאבון והייתי צמא. שתיתי המון מים ועדין הייתי צמא כל הזמן. חשוב לי לציין שלא היה לי שביב של מחשבה שאולי אני עושה טעות לגבי ההפסקה מהעבודה, מזה הייתי מבסוט אש. פשוט ברמה הפיסית עבר עלי משהו שהרגיש כאילו הגוף שלי מקיא משהו. אחרי שבוע הרגשתי רק קצת יותר טוב. אחרי שבועיים הרגשתי כבר רגיל. 

מבחן המתח

חשבתי לעצמי שהגוף שלי החזיק את כל זה בפנים ולא הצליח להוציא את זה, אפילו לא כשהייתי בשבועיים חופש לפני סיום העבודה. ההכרה כמה מתח הגוף שלי אגר הפתיעה אותי לחלוטין, בטוח שטוב זה לא עשה לכאבי הגב שלי בשנה האחרונה. אז לא כולם יכולים לצאת לחופש כל הזמן, אני חושב שהאתגר האמיתי הוא לפתח מודעות לרמת המתח שאנחנו אוגרים. המצאתי מבחן פשוט שכל אחד יכול לעשות. הולכים לבד לספסל ציבורי במקום נחמד כמו פארק או גן משחקים, מכבים את הטלפון ומתיישבים. נחים, נהנים ומסתכלים סביב בכייף. צריך לעשות את זה שעה. אם הצלחתם לשבת ככה שעה בלי להציץ בטלפון ובלי מאמץ מיוחד עברתם את המבחן. אם היה לכם קשה מאד או נשברתם באמצע כנראה שאתם אוגרים מתח. כמה? אם לא הצלחתם להחזיק רבע שעה כנראה שהמצב לא משהו. אולי לא מאד מדעי אבל מאד פשוט לביצוע וקל להבנה.

הפחתת מתח

צריך לזכור שמתח מצטבר גורם לדלקות ולכאבים. מי שרוצה לטפל בכאב, חייב לטפל במתח. לכל אחד יש את הדרכים שלו להפחתת מתחים, ללכת לראות משחק כדורגל, ללכת לשיעור קיק בוקס. הדבר היחידי שאני יודע שעובד בוודאות הוא אמבטיה חמה. להחשיך את חדר האמבטיה, למלא במים חיים ולשקוע, עד כדי כך פשוט.

אני חושב שבטווח הארוך רמת המתח שאני מוכן להכניס לחיים שלי היא עוד משתנה שצריך לקחת אותו בחשבון. כשבוחרים עבודה חדשה או תפקיד חדש או קידום מסוים צריך גם לחשוב על כמה מתח זה מכניס לחיים שלי. מתח שאולי אני יכול להתמודד איתו במחיר הבריאות שלי, להרוויח רמת חיים על חשבון איכות חיים.