השקר הגדול שנקרא שמן קנולה

"השקר הנפוץ ביותר הוא זה שאנחנו מספרים לעצמינו, לשקר לאחרים זה היוצא דופן." (פרדריך ניטשה)

שמן זה בסיסי

אני צורך המון שמן, כתיבול לסלט, כשאני מכין בבוקר חביתה, כשאני מחמם מחבת להכין ארוחת ערב. מנקודת מבט של כאבי הגב שלי איכות השמן מאד חשובה. יש בשמנים חומצות שומן שנקראות אומגה 3 ואומגה 6, היחס ביניהם בדם הוא הדבר החשוב כי אומגה 3 הוא חומר נוגד דלקת ואומגה 6 הוא חומר מעורר דלקת. כמה שהשמן עשיר יותר באומגה 6 זה פחות מומלץ. זאת אחת הסיבות כשכדאי לצרוך שמן זית ולהמנע משמנים זולים כמו שמן חמניות / סויה / תירס (כתבתי על מאכלים אנטי דלקתיים כאן). אבל יש שמן אחד יוצא דופן, שמן שהוא גם זול וגם נחשב בריא, שמן קנולה. אז שמן קנולה טוב לנו?

מתיחות עם עגלת תינוק להקלה על כאבי גב תחתון

"תבחר עיסוק שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד יום אחד בחיים." (קונפוציוס)

פעם שיחקנו כדורגל בשכונה

לכל מי שסובל מכאבים שנובעים מפציעה כמו כאבי גב, גמישות השרירים חשובה מאד. גם אנשים שמתאמנים באופן קבוע לרוב יעסקו בחוזק שריר, סיבולת שריר, כושר אירובי, אחוזי שומן הרבה לפני גמישות. לפעמים תחום זה אפילו מוזנח לחלוטין ואימון לחיזוק השרירים מקצר את השרירים מה שרק פוגע בגמישות עוד יותר. אצלי הבעיה היא לא הדגש בגלל שבעשר שנים האחרונות כמעט ולא עסקתי בפעילות גופנית מסודרת בכלל. בנוסף לזה אני מהנדס. מהנדס אומר שכאשר אני בעבודה, או שאני על כסא מול מחשב או שאני על כסא בחדר ישיבות. רוב האנשים שאני מכיר עובדים במשרדים והמוטיב המקשר הוא חוסר תנועה. 

לטפל בעצמי

"סליחה היא הניחוח שהשושנה מדיפה על העקב שרומס אותה." (מארק טווין)

אז החלטתי לטפל בעצמי

כשעברתי ממצב של התקף בגב פעם בכמה שנים לפעם בכמה חדשים, החלטתי שהגיע הזמן לעשות עם זה משהו. באותה תקופה סבלתי מכאבים בפעולות פשוטות ולפעמים היה לי קושי להרדם. דבר ראשון הלכתי לראות אורתופד. לא חשבתי לקרוא על זה באינטרנט, על רפואה אלטרנטיבית לא ידעתי כלום, זה היה לי מובן מאליו ללכת לראות רופא. האורתופד שלח אותי לבדיקת סיטי וכשחזרתי עם התוצאות האבחנה היתה חד משמעית, יש נזק לחוליות בגב תחתון, אין מה לעשות, כלומר אי אפשר לנתח את זה והפתרון היחיד הוא שימוש במשככי כאבים כשיש התקף. אני אקפוץ לסוף, אני נזהר להגיד שכל הסיפור הזה מאחורי, אבל אחרי דיקור סיני, שינויים בתזונה ואימוני יוגה, המצב שלי השתפר פלאים מאז. אז למה הרופא היה כל כך שלילי ונחרץ? האורתופד שבדק אותי הוא אורתופד מומחה ומנתח עמוד שדרה, בעברו מעל עשר שנים של לימודים גבוהים, נסיון עצום ואני בטוח שגם הרבה כוונות טובות והוא אפילו לא היה עסוק או ממהר כשפגש אותי. הוא לא אמר לי מילה על תזונה, לא שאל אותי אם יש לי הרבה מתח בעבודה, לא שאל אותי אם אני ישן טוב, למרות שיש קשר מוכח בין הדברים האלה לבין כאב. שמעתי המון סיפורי תלונות על רופאים שרק רצו לתת תרופות ולעבור הלאה. גם הרגשתי שהרופאים מנפנפים אותי ושכל מה שמענין אותם זה לתת לי משככי כאבים ולעבור לתור הבא, היום אני חושב אחרת.

סוכר

"החכמה האמיתית היחידה היא לדעת שאתה לא יודע כלום." (סוקרטס)

מת על מתוק

כשהחלטתי לטפל בבעיות גב שלי מהר מאד למדתי שאוכל זה חושב. מה שאני אוכל משפיע על התחושה ועל הכאבים (כתבתי על זה כאן). עם רוב הדברים לא היתה לי בעיה. לדוגמא, היום אני נמנע ממרגרינה לחלוטין, ולמרות שבעבר הייתי אוכל הרבה בורקסים, לא אבידה גדולה. אבל גם סוכר זה לא טוב... וסוכר אני מאד מאד אוהב. שוקולדים ועוגות גבינה וגלידת תות שדה ומיץ תפוזים סחוט. אז אני החלטתי להפחית, לא להיות פנאטי, פשוט לנסות לצרוך כמות סבירה של סוכר. אבל מה זה סביר?

כבר לא ציידים לקטים

אם נסתכל אלף שנים אחורה בזמן, סוכר היה דבר נדיר מאד להתקל בו, ככל הנראה בצורה של פירות, כמות הסוכר הזמין היה אפסי. לפני 200 שנה האדם הממוצע כבר צרך 5 קילו סוכר בשנה, היום בארה"ב האדם הממוצע צורך 60 קילו בשנה. כולנו צורכים המון סוכר, גם אם אנחנו לא אוכלים ממתקים. הסיבה היא שיצרניות המזון מוסיפות סוכר להמון מוצרים, גם כאלה שאין שום סיבה להמתיק אותם ואנחנו כל כך התרגלנו לטעם המתוק שאנחנו כבר לא שמים לב לזה. אז אנחנו צורכים הרבה יותר סוכר מאי פעם, אולי זה לא כל כך גרוע?

אגוזים

"אי אפשר לפתור את הבעיות שלנו עם אותה חשיבה שיצרה אותם." (אלברט איינשטיין)

זיכרון של כאב

היום קמתי בבוקר ולא כאב לי הגב. למעשה גם אתמול לא. יומיים ללא כאבים. דבר מוזר לקום ללא כאבים, זה מוזר בגלל שאפשר היה לחשוב שאני אקום וארגיש נפלא. אסחוט לי כוס מיץ תפוזים, כל הצבעים יהיו יפים יותר, פתאום אשים לב לציפורים שעפות מחוץ לחלון שלי, ארגיש השראה ואחשוב על חזרה לכושר. אז כל זה לא קרה לי, קמתי לבוקר חסר כאב והרגשתי כאילו חלמתי את כאבי הגב שלי, כאילו הם מעולם לא היו. אפשר אפילו לאמר תחושה קלה של ריקנות, כאילו היה לי משהו והוא אבד לי, משהו לעשות, משהו לעסוק בו. זה כמו אדם שעובד מאד קשה וטרוד לגבי הפרנסה שלו, לגבי המשכנתא, עוד מעט חגים, הילדים רוצים ללכת לדיסני על הקרח ושנה הבאה לגדולה יש בת מצווה. ואז הוא זוכה בלוטו. בסכום מטורף. בהתחלה הוא ממשיך ללכת לעבודה כרגיל, רק מתוך ההלם ואז כשהוא קולט את זה לבסוף, הוא מרגיש ריקנות אדירה. אז מה הוא אמור לעשות עכשיו? החיים מעולם לא הכינו אותו להיות אדם עשיר. השאלה היא האם אני מוכן לשחרר מהכאב. השאלה נשמעת טפשית, מי רוצה לחיות עם כאב? חבר שהפסיק לעשן אמר לי פעם שהוא עדין ותמיד יהיה בן אדם מעשן, הוא פשוט לא מעשן יותר סיגריות. בדימוי העצמי שלו הוא רואה את עצמו כאדם מעשן, עם כל עולם הדימויים והאסוציאציות שבאות עם זה. אותו דבר עם אנשים חולי סכרת או עם בעיות משקל, זה לא רק המצב הרפואי שלהם, זה גם הדימוי העצמי של להיות חולה. אני רואה את עצמי כאדם שסובל מכאבי גב. אז היום לא כואב לי הגב, האם אני אדם עם כאבים שלא כואב לו היום הגב, או האם אני אדם בריא שפעם כאב לו הגב? הבנתי שלהבריא ממחלה כרונית זה גם לשחרר ממשהו, לוותר על משהו.

מתח

"להפסיק לעשן זה הדבר הכי קל בעולם. אני יודע כי עשיתי את זה אלפי פעמים." (מארק טויין)

לא מרגיש מתוח

כולנו חיים במתח. אנחנו מוקפים במתח, אנשים מתרוצצים, עוקפים אותנו בכביש, בתור. אם חייזר היה נוחת היום בתל אביב הוא בטח היה חושב שמשהו ממש חשוב מתרחש כאן ממש עכשיו. הבסיס לכל החיים המודרניים זה מתח, זה הדבר הזה שדוחף אותנו לרצות עוד משהו, להשיג עוד משהו. בסה"כ זה דבר חיובי, זה מדרבן אותנו כחברה, בלי זה עוד היינו נראים כמו כריתים רחמנא לצלן.

פעם הייתי בחופשה ארוכה בהודו וכשחזרתי הביתה, אחרי יום, יומיים בארץ, נכנסתי לאוטו. אחרי 10 דקות עצרתי בצד ואמרתי לעצמי שאנשים מנסים להרוג אותי. פחד מוות. בהודו נוסעים ברכבים חצי מאולתרים, צמיגים שחוקים, ברקסים שחוקים, על כבישים שבמקרה הטוב סלולים. אבל הנהגים ההודים יעשו הכל בשביל לעזור אחד לשני לצאת מזה בחיים, אולי במבט ראשון זה לא נראה כך אבל הם המציאו שפת כביש מבוססת צפירות שנשמעת כמו: אפשר לעקוף? רק שניה... עכשיו אתה יכול לעקוף. הצופר הוא החלק הכי חשוב בכל כלי רכב הודי. בארץ לעומת זאת הכבישים מעולים, הרכבים 5 כוכבי בטיחות אבל הכביש הוא מסלול מירוצים. אף אחד לא יתן לך לנצח. אחרי שבוע בארץ כבר לא מרגישים את זה, מתרגלים לזה וזה הופך להיות נורמאלי שוב.

אוכל דלקתי ואנטי דלקתי

"הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני 20 שנה, הזמן השני הכי טוב הוא עכשיו." (פתגם סיני)

מה קשור דלקת?

התחלתי לחשוב על מה שהאורתופדים אמרו לי, שכאבי הגב שלי יוצרים דלקת והדלקת גורמת לעוד כאב ואז נוצר מעגל שניתן לשבור אותו ע"י משככי כאבים אנטי דלקתיים. התרופות באמת עזרו לי אבל התחלתי לחשוב, מה בעצם קדם למה? הכאב לדלקת או ההיפך?

אז מה זאת דלקת בכלל?

מסתבר שהדלקת היא החלק הגס והראשוני של המערכת החיסונית, ברגע שהגוף מזהה זיהום, כווייה או פציעה, הגוף מיד מתחיל לייצר במקום דלקת ע"י הפרשת חומרים דלקתיים. הדלקת עוזרת לבודד את המקום לטיפול היותר רציני של תאי הדם הלבנים. כאשר הזיהום נפתר, הגוף מפנה את הדלקת ע"י הפרשת חומרים אנטי דלקתיים. המנגנון הדלקתי הוא חלק חשוב במלחמה בווירוסים, חיידקים, טפילים ופציעות. הדלקת הבריאה, נשארת בין מספר שעות למספר ימים, אבל אם הגוף לא מצליח לפנות את הדלקת, הדלקת הופכת לכרונית וזו כבר בעיה רצינית מאד...

מה פתאום בלוג?

"אם לא תשנה כיוון, אתה עשוי להגיע לאן שאתה הולך." (לאו טסו)

מה פתאום?

החלטתי לכתוב בלוג בגלל שכואב לי הגב.


לא נשמע נכון...

החלטתי לכתוב בלוג בגלל שהמון אנשים שאני מדבר איתם סובלים מכאבים. זהו. זה מסוג הדברים שאף פעם לא עולים. לא זוכר מתי ישבתי בבר ומישהו אמר שיש לו כאבים כרוניים בצוואר. בכלל איזה דבר זקן זה כאבים ומתי נהיינו זקנים?

אז כל הסיפור של הבלוג התחיל בתור בדיחה, החלטתי שאני לוקח חופשה מהעבודה ואמרתי לחברים שאני מתחיל לכתוב בלוג על התמודדות עם כאבי גב, ואחד ועוד אחד אמרו לי שיעניין אותם לקרוא את זה. אבל למה? אין לכם כאבים! אז זהו, שהדבר הזה שלא מדברים עליו... המון אנשים סובלים מכאבים כרוניים מסתבר...

הפציעה

אז איך הגעתי לפה? בגיל 18 פרצתי דיסק בגב כשהתאמנתי לגיוס. אני גדלתי ברחובות, בקצה של רחוב גורדון עמד לו מגדל מים ומתחתיו חבורה של רוסים ענקיים פתחו חדר כושר. זה לא היה חדר כושר כמו היום עם קבלה, מלתחות ושעורי ספינינג. חבורה של רוסים ענקיים ומשקולות. זהו. אני חושב שמעולם לא ראיתי מפתח גוף לפני זה, בטוח שמעולם לא ראיתי גברים מעלעלים בירחוני גברים מנופחים קודם. בכל מקרה טיק-טק קרה מה שקרה ולא יכולתי לקום מהמיטה. אז הלכתי לאורתופד, עשו לי צילום, ואז שמעתי בפעם הראשונה את מה שאני עוד אשמע הרבה: "יש מצב שפרצת דיסק, גם אם כן, לא רואים את זה בצילום, ובכל מקרה אין מה לעשות". אז נחתי עד שזה עבר, התגייסתי לצבא ולא חשבתי על זה עוד.